החלטה בתיק ת"א 5522-08

במסגרת תובענה שהוגשה ע"י התובע ביום 31/3/08 הגישה הנתבעת מס' 1, עיריית אשקלון (להלן: ' עיריית אשקלון' או ' העירייה') ביום 27/5/08 בקשה לדחיית התביעה על הסף, בקשה לדחיית התובענה ביחס לסעד העוסק בבעלות במקרקעין מהטעם שסעד זה אינו בסמכות בית המשפט דנן ומחמת התיישנות, ביחס לסעדים הכספיים בקשת הדחייה נומקה בטענת התיישנות בלבד.

ביום 9/7/08 נתנה החלטה המורה לתובע להגיש תגובתו לבקשה.

ביום 18/8/12 ביקש התובע למחוק מכתב תביעתו את הסעד העוסק בבעלות במקרקעין ולהותיר התביעה ביחס לסעדים הכספיים בלבד, המצויים בתחום סמכותו של בית משפט השלום.

ביום 7/09/09 הודיעה המבקשת כי בקשתה לדחייה על הסף הוגשה בשתי עילות- האחת - מחוסר סמכות עיניינית -ביחס לסעד העוסק בבעלות מקרקעין וסעד זה נמחק מהתביעה והעילה הנוספת בגין הסעדים הכספיים נותרה בעינה ובהעדר תגובה מטעם התובע, מתבקש בית המשפט להיעתר לבקשה ולדחות התביעה מחמת התיישנות.

ביום 8/9/09 הודיע ב"כ התובע כי הוא נדרש להתייחס אך ורק  לשאלת העברת הדיון לבית משפט המחוזי ולא נדרש להתייחס לטענת ההתיישנות ולפיכך לא עשה כן, מכל מקום, התובע מכחיש טענת ההתיישנות והודיע כי כשידרש להתייחס לטענה זו יעשה כן.

ביום 27/9/09 ניתנה החלטה המורה למשיב להתייחס ליתר הטענות המועלות בבש"א 971/08, היא הבקשה נשוא החלטה זו.

ניתנו אורכות רבות למתן התגובה ביחס לבקשה לדחיית התובענה מחמת התיישנות.

בדיון מיום 5/7/10 הצהיר ב"כ התובע לפרוטקול כך- "אני אגיב לטענת ההתיישנות תוך 30 ימים."

מאז מועד הדיון הוגשו בקשות לדחיית המועד להגשת התגובה ובית המשפט נעתר לבקשות אלו. 

בדיון ביום 3/10/11 הצהיר ב"כ התובע לפרוטקול כך- "אני  אגיב לטענת ההתיישנות בתוך 30 יום מיום שנודיע לבית המשפט על כשלון מו"מ."

ביום 5/4/12 הגישה הנתבעת מס' 1 הודעה ומסרה כי מזה זמן רב שלא מתנהל בין הצדדים משא ומתן וביקשה כי בית המשפט יתן החלטה בבקשתה לדחיית התובענה מחמת התיישנות.

בית המשפט הורה לתובע להגיש תגובתו תוך 21 ימים אך על אף חלוף המועד- תגובה או כל הודעה אחרת לא הוגשה מטעם התובע. בהחלטה מיום 29/5/12 נתבקשה תגובת הנתבעת 2 בטרם תנתן החלטה, אז הגיש התובע הודעתו ביום 20/6/12 ובה טען כי הטענה להתיישנות נטענה אך ביחס לסעד הראשון שפורט בסעיף 35 א - העוסק בבעלות במקרקעין ואם ידרש להשיב לטענה נוספת, יגיב לה.

אחר עיון בתגובתו של התובע, מצאתי מקום שלא להמתין יותר עם מתן החלטה בבקשה לדחיה על

הסף.

כבר ביום 8/9/09 הודיע התובע כי הוא לא נדרש להתייחס לטענת ההתישנות ביחס לסעדים הכספים אלא אך ביחס לסעד הבעלות, וכבר אז בית המשפט הורה לתובע להתייחס ליתר הטענות המועלות בבקשת הנתבעת 1. למקרא הבקשה, אין ספק כי טענת ההתיישנות הועלתה ביחס לשני הסעדים בנפרד, בסעיף 3 לבקשה הועלתה הטענה לדחיית התובענה מחמת התיישנות ביחס לסעד הבעלות ובסעיף 4 נטענה הטענה ביחס לסעד הכספי, באופן מפורט.

התובע מציין בהודעותו כי אם אכן קיימת טענת התיישנות ביחס לסעד הכספי הוא שומר על זכותו ליתן התייחסותו, נראה כי התובע הגדיש הסאה וכי ניתנו לו הזדמנויות אין ספור להגיב לטענה זו, אין לשכוח כי מדובר בבקשה שהוגשה בשנת 2008 ובחלוף למעלה מ-4 שנים טרם ניתנה התייחסות עניינית לבקשה מטעם זה איני מוצאת מקום לאפשר וליתן הזדמנות נוספת להגשת תגובה. 

ביום 8/7/12 הגישה נתבעת 1 תגובתה לתגובת התובע,  הנתבעת חזרה על בקשתה לדחיית התובענה וביקשה כי בית המשפט יפסוק לטובתה הוצאות משמעותיות לאור התנהלות התובע בתיק דנן.

ביום 10/7/12 הודיעה ב"כ נתבעת 2 כי היא מצטרפת לבקשתה של נתבעת  1 .

לגופה של הבקשה, להלן עובדות המקרה נשוא התביעה, כפי שהובאו בכתב תביעתו: